【漢語大詞典●玉驄】
<P align=center>【漢語大詞典●玉驄】<p><br>即玉花驄。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>泛指駿馬。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐韓翃『少年行』:“千里斑斕噴玉驄,靑絲結尾綉纏鬃。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元王實甫『西廂記』第四本第三折:“柳絲長玉驄難繫,恨不倩疏林掛住斜暉。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸趙翼『香山夜歸即事』詩:“玉驄亦解人良會,故踏花陰緩緩歸。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>鄭澤『杏花』詩:“閒策玉驄遊暖晝,春風紅到宋家東。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>參見“玉花驄”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]