【漢語大詞典●玉簪】
本帖最後由 三才 於 2013-8-4 15:36 編輯 <br /><br /><P align=center><B><FONT size=5>【<FONT color=red>漢語大詞典●玉簪</FONT>】</FONT><P><BR>亦作“玉篸”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>1.首飾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>玉制的簪子。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>又名玉搔頭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『韓非子·內儲說上』:“周主亡玉簪,令吏求之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『西京雜記』卷二:“武帝過李夫人就取玉簪搔頭,自此後宮人搔頭皆用玉,玉價倍貴焉。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明李愛山『南珍珠馬·閨情』套曲:“響噹噹菱花鏡碎玉簪折。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.借指美人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸陳維崧『中興樂·秋夜』詞:“分明有箇玉簪,花底暗舀新涼。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>3.比喩山峰。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>語出唐韓愈『送桂州嚴大夫』詩:“江作靑羅帶,山如碧玉簪。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋范成大『贈趙廉州』詩:“少待佳晴看山去,玉篸高插翠雲叢。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋辛棄疾『水龍吟·登建康賞心亭』詞:“遙岑遠目,戲愁供恨,玉簪螺髻。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>4.多年生草本植物。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>葉叢生,卵形或心髒形。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>花莖從葉叢中抽出,總狀花序。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>秋季開花,色白如玉,未開時如簪頭,有芳香。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>栽培供觀賞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋陸遊『園中觀草木有感』詩:“木筆枝已空,玉簪殊未花。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明李時珍『本草綱目·草六·玉簪』:“玉簪處處人家栽爲花草……六七月抽莖,莖上有細葉,中出花朵十數枚,長二三寸,本小末大。</STRONG><STRONG>未開時,正如白玉搔頭簪形。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>茅盾『霜葉紅似二月花』六:“但現在,只有蜷伏在太湖石腳的玉簪,挺著潔白的翎管。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG></P></B>
頁:
[1]