【衛生寶鑒 卷二十二 病有遠近治有緩急913】
<STRONG></STRONG><P align=center><FONT size=5><STRONG>【<FONT color=red>衛生寶鑒 卷二十二 病有遠近治有緩急913</FONT>】</STRONG></FONT></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG> </P><STRONG>征南元帥不 吉歹。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>辛酉八月初三戌時生。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>年七旬。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>丙辰春東征。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>南回至楚丘。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>諸路迎迓。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>多獻酒醴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>因而過飲。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>遂腹痛腸鳴。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>自利日夜約五十余行。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>咽嗌腫痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>耳前後赤腫。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>舌本強。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>涎唾稠黏。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>欲吐不能出。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以手曳之方出。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>言語艱難。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>反側悶亂。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>夜不得臥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>使來命予。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>診得脈浮數。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>按之沉細而弦。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>即謂中書黏公曰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>仲景言下利清穀。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>身體疼痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>急當救裡。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>後清便自調。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>急當救表。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>救裡四逆湯。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>救表桂枝湯。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>總帥今胃氣不守。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>下利清穀。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>腹中疼痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雖宜急治之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>比之咽嗌。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>猶可少待。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>公曰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>何謂也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>答曰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>內經云。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>瘡發於咽嗌。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>名曰猛疽。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>此疾治遲則塞咽。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>塞咽則氣不通。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氣不通則半日死。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>故宜急治。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>於是遂砭刺腫上。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>紫黑血出。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>頃時腫勢大消。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>遂用桔梗、甘草、連翹、黍黏、酒製黃芩。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>升麻。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>防風等分。 </STRONG>
<P> </P><STRONG> 咀。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>每服約五錢。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水煮清。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>令熱漱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>冷吐去之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>咽之恐傷脾胃。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>自利轉甚。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>再服涎清腫散。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>語言聲出。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>後以神應丸辛熱之劑。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以散中寒。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>解化宿食。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>而燥脾濕。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>丸者、取其不即施化。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>則不犯其上熱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至其病所而後化。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>乃治主以緩也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不數服。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>利止痛定。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>後胸中閉塞。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>作陣而痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>予思靈樞有云。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>上焦如霧。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>宣五穀味。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>熏膚充身澤毛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若霧露之溉。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>是為氣也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>今相公年高氣弱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>自利無度。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>致胃中生發之氣、不能滋養於心肺。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>故閉塞而痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>經云。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>上氣不足。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>推而揚之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>脾不足者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以甘補之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>再以異功散甘辛微溫之劑。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>溫養脾胃。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>加升麻、人參上升。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以順正氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不數服而胸中快利而痛止。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>內經云。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>調氣之方。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>必別陰陽。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>內者內治。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>外者外治。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>微者調之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>其次平之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>勝者奪之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>隨其攸利。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>萬舉萬全。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又曰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>病有遠近。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>治有緩急。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>無越其制度。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又曰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>急則治其標。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>緩則治其本。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>此之謂也。 </STRONG>
頁:
[1]